אברהם הבש

סבה של אימי מצד אימה

נולד בקרצג שבהונגריה בשנת 1912
בן שלישי למשפחה יהודית ל

א
עשירה במיוחד, אבל עוזרת לכולם.
הוא היה בריא וחזק והספורט החביב
עליו היה איגרוף, ובתחום זה הגיע
להשגים.
בשנת 1937 הכיר את בולדינגר
אליזבט ממשפחה נוצרית,  ונשא אותה לאשה. (כאשר הגיעו לארץ שמה עוברת ל-יפה)
בשנת 1939 נולדה בתם הבכורה ובשנת 1940 נולדה סבתי. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הוא נלקח לצבא  והשאיר בבית אשה ושתי ילדות קטנות. היו לו חיי חיל קשים והוא דאג מאד והתגעגע  למשפחה שהשאיר.בזמן המלחמה ניצל אברהם
בנס הרבה פעמים.
לקראת סוף המלחמה לא היה
לו קשר עם משפחתו.
הרוסים והגרמנים                                      
נלחמו אחד נגד השני
והצבא ההונגרי החל להתפרק            
ולא תפקד כלל.
בדרכו הביתה עם שניים
מחבריו הם נלכדו בידי שלושה
 חיילים מהצבא הרוסי שהיו שיכורים, שהרגו את שני חבריו וכאשר באו להרגו לא נותרו להם כדורים.
הם החלו להכות את אברהם בעזרת הרובה עד ששברו לו את האף.
הוא עשה עצמו מת והם עזבו אותו, כך נצלו חייו.
כאשר מצא את משפחתו וראה כי כולם נשארו בחיים הבין כי התמזל מזלו.
במרץ רב החל לבנות את חייו ולהקים שוב חיי משפחה מבוססים.
באותו זמן הגיעו שליחים מהארץ ודברו על לב היהודים לעלות לארץ ישראל.
אברהם נבחר להיות ראש קבוצה של כ 300 איש בתנועת "בני דרור". בתחילה לא רצה שוב להפרד ממשפחתו, וידע גם שהדרך קשה ומסוכנת ולא רצה לסכן את אשתו ובנותיו. אשתו הסכימה להצטרף אליו והבנות הוכנסו לקבוצת עליית הנוער בהבטחה מהשליח יוסף רייף ז"ל (חבר קיבוץ גבעת חיים) שהוא אישית ישמור ויהיה אחראי עליהן.  בליל חג המולד 1947הם חצו את הגבול
חלקם חלו בדרך ולא המשיכו. 
לא פעם לא נפגשו עם אנשי הקשר והמצב היה לא ברור. מתקופה זו היו להם הרבה סיפורים אבל ללא  רצף, זיכרונות מפה ומשם שקשה להעבירם לאדם אחר. 
המפליא שבדבר הוא שיפה הייתה מספרת את הדברים המצחיקים וצוחקת עד דמעות.
למשל שהם קבלו מיטה מתקפלת אחת לזוג או שהאוכל נפל מהכלי על הרצפה המלוכלכת, הרימו ואכלו כי היו רעבים. לימים זה נשאר כחוויה מצחיקה אולם אז המצב היה קשה והיא החלה להרגיש געגועים כה חזקים לבנותיה עד שלא פעם התעלפה שהייתה רואה ילד קטן.
כאשר הגיעו לאיטליה רצו
להישאר שם, אולם נודע להם
שהילדות כבר נמצאות בארץ ולכן
המשיכו בדרכם.
הם הגיעו באוניה "משמר העמק" 
לחיפה נתפסו ע"י האנגלים והוחזרו   
לקפריסין.
 שם הם הועסקו בכל מיני עבודות (מטבח וכד') .
בזמנם החופשי הם עשו דברי אמנות כגון משחק שח חצוב משיש, אלבום לתמונות וכד'.
היו כאלה שהצליחו לברוח בדרכים שונות. חברו של אברהם ברח דרך המזבלה. הוא נכנס לפח וכאשר רוקנו את הפח שפכו גם אותו לשפת הים במזבלה ומשם הוא הגיע ארצה בדרך לא דרך (גר בכפר סבא שנים רבות).
הבריטים שלחו מדי פעם ארצה את החולים, הזקנים והתינוקות. בשלב מסוים נשלחה יפה לארץ. אברהם שהיה אדם בריא חזק וכשיר לעבודה נשאר, הבריטים לא רצו שאנשים שיכולים להלחם  יגיעו ארצה.
הוא שוחרר מקפריסין בינואר 1949 והיה בן האחרונים שעזבו את האי.
אברהם ויפה עלו לארץ והגיע לקיבוץ מעוז חיים שבבקעת בית שאן שם חיכו להם בנותיהן- סבתי רוחלה ואחותה שוש, המפגש היה מרגש מאוד.
לאחר כשנה עברו אברהם ומשפחתו לקיבוץ גבעת חיים שבעמק חפר. שם עבד בבניין. היה לו קשה להסתגל לאורח החיים  
בקיבוץ, ולכן בשנת 1954
עברה המשפחה לגבעת-
אולגה. שם עבד כעצמאי
כקבלן בניין, ובנה הרבה מאד בתים באזור חדרה והסביבה..
בשנת 1956 עברו להתגורר
בשכונת בית אליעזר שבחדרה.
באותה תקופה היה בין מקימי מפעל הנחושת תמנע הסמוך לאילת.
בנותיו נישאו וילדו לו 4 נכדים, אותם אהב ופינק מאד והקפיד לבקר אותם כמעט בכל יום.
לאחר 16 שנים נסע אברהם לבקר את משפחתו בהונגריה. לאחר כשנתיים נפטר אביו וכ-8 שנים לאחר מכן נפטרה אמו.
בשנת 1978 התאלמן, ובשנת 1982 נהרגה נכדתו (בת דודתה של אימי) יחד עם אביה בתאונת דרכים, דבר שהשאיר בו עצב כבד מאד.
אברהם נפטר ב – 10.3.2000 בהיותו בן 88.

והגיעו לאוסטריה. שם הם נדדו מארץ לארץ בתנאים קשים מאד.