משפחתי

טל רובין-אבי

אבי טל  (נפתלי) נולד ב-15.12.56 בבית החולים "מאיר" בכפר סבא. בן בכור לאברהם וציפורה רובין.

כשהיה בן 4 נולד אחיו הצעיר אשר. את ילדותו בילה בגבעתיים שם למד

בבית הספר היסודי "בארי כצנלסון" עד כיתה ח'.

 

אבא מספר:"בילדותי לא היה מחשב, והטלוויזיה הייתה רק בחיתוליה . המשחקים ששיחקנו היו משחקים פשוטים עם חברים בחצר, כדוגמת: גולות, גוגוים, כדורגל וכדורסל. עשינו גם מעשה קונדס כדוגמת זריקת פחי מים לעבר העוברים והשבים ופעמוני לילה" . 
את הלימודים התיכוניים סיים אבי ב"אורט טכניקום גבעתיים" במגמת אלקטרוניקה. בתקופה זו שיחק כדורסל בקבוצת "הפועל רמת גן גבעתיים".

בסיום התיכון דחה את גיוסו בשנה והחל ללמוד בעתודה הטכנולוגית עד לקבלת תעודת טכנאי אלקטרוניקה.

בסיום לימודיו בשנת 1975 התגייס לצה"ל .

לאחר חודש טירונות בבה"ד 4 הצטרף תלי לקורס קשר בבית הספר הטכני של חה"א בחיפה. בתום הקורס הוצב אבי ביחידת הל"א של חיל הקשר. 
במסגרת שרותו הצבאי השתתף בתרגילים בכל הארץ מהצפון ועד לדרום. ועסק בהדרכת חיילים חדשים אשר הגיעו ליחידה.

בשנת 1979 אחרי ארבע שנות שירות השתחרר מהצבא.

אחרי חצי שנה של חופשה החל לעבוד בחברת "טלמוסיקה" כטכנאי שירות תיקונים ובמסגרת עבודה זו הוא טייל בכל הארץ.

בשנת 1980 החל לעבוד בחברת "אלישרא", בה הוא עובד עד היום, בחברה עסק בניהול פרוייקטים, בניהול הייצור, באבטחת איכות, וכיום הוא אחראי על קבלני המשנה של "אלישרא".

בשנת 1982 פרצה מלחמת "שלום הגליל" והוא השתתף במלחמה זו כמילואימניק בגבול הצפון.

בשנת 1985 התחיל ללימוד הנדסת אלקטרוניקה,  וסיים את לימודיו בשנת 1989.
אבי הכיר את הדר, אימי, בשנת 1986 ואחרי כשנה וחצי ב-  15.06.1987 הם נישאו.

אבא עוסק בספורט בעיקר בשחייה  והליכה ובעבר גם עסק ברכיבת אופניים , שומר על כושר וגם על גיזרה, למרות שאינו מוותר על קינוח בסוף הארוחה. אבא אוהב אותנו מאוד ודואג בבית לכל: קניות , תיקונים, וכמובן לסדר. אבא אוהב לנפוש איתנו ולטייל.

הדר רובין - אימי

אמי הדר נולדה ב - 17.12.64 בבית חולים "הלל יפה" בחדרה.

בת שנייה להוריה ולה אח שרון הגדול ממנה בארבע וחצי שנים.

שמה נבחר מבין הצעות רבות, ביניהם "עלי באבא" או  מורגיאנה בנדיבותו של אחיה.  אין ספק שהדר שם יפה והולם  אותה מאוד.

היא גדלה בבית חם ואוהב מוקפת סבים וסבתות, דודים ובני דודים, היות וכולם גרו בסביבה שיחקו ובילו המון יחד ובחופשים לא הייתה בעיה של משעמם לי.

סבתא מספרת על אמא: הדר הייתה תינוקת חמודה ואם לא היה צורך להאכיל אותה לא היו מרגישים בה כלל. לדבר היא התחילה מוקדם מאוד עוד לפני שהלכה ידעה להסביר מה היא רוצה.  לגן היא לא אהבה ללכת במיוחד ונראתה קצת מפוחדת. אפשר היה לשלוח אותה בשמלה לבנה לגן והיא חזרה משם לבנה למרות שאכלו ארטיק באותו יום.

כל ילד בעיתי הושב לידה ואז נהיה שקט בגן. לימים גם בבית הספר שיטה זו עבדה יפה. נראתה כמו בובה קטנה, מדברת בשקט ומקשיבה לנעשה סביבה ודורשת הסבר לדברים לא מובנים. בגן חובה היא מתחילה לבלוט בין הילדים בידע בהבנה בטוב הלב והשקט שמשרה סביבה. אף פעם לא נקלעת למריבה קולנית לא כוחנית וכולם מחפשים את קרבתה. עושה הכל בדייקנות סדר וניקיון והכל ביסודיות.

למדה בבית ספר יסודי "אחד העם" עד כיתה ח'. כבר מההתחלה היא מתגלה כמצטיינת בלימודים, אחראית, מסודרת וחביבה על כולם מורים, מורות, בנות ובנים. אין בה טיפת רוע, לא רכלנית ולא קנאית.

 תמיד תקשיב לאחרים ותעזור, חברים סביבה המון עד היום היא בקשר טוב  עם כמה מהם.

בתקופה זו היא מתגלה גם כספורטאית מקום ראשון בריצה, ובשחייה היא זוכה במקום הרביעי בתחרות ארצית ב-100 מטר חזה. ויש לה ארון מלא מדליות.

הולכת למכבי הצעיר ובהמשך לצופים, שם היא גם מדריכה.

בביתה הדר חולקת חדר עם אחיה, וכך לומדים להתחשב אחד בשני ולוותר, הרבה פעמים באים גם חברים לישון ותמיד יש מקום, כולם מוזמנים היא לא תישן במקום אחר – מי שרוצה שיבוא.

בתיכון לומדת במגמה ריאלית פיסיקלית וכמובן גם שם היא עושה חיל.
לומדת בקבוצה עם חברות וחברים שיחד מכינים שיעורים ומכינים עבודות שצריך להגיש, רוב המפגשים אצלה נערכים וכדי להתפרק הופכים את הסלון למגרש אימונים. חזרות להופעות התעמלות  וריקודים על הכריות בסלון נערכים. מתחילים להגיע המחזרים והיופי הפנימי 
מתחיל לבלוט חיצונית גם למרחקים. היא רזה וגבוהה, שער כהה מתולתל, עיני איילה גדולות ופניה תמיד מחייכות וטוב לב מקרינות.

מסיימת את התיכון בהצטיינות בשנת 1983 ומיד מתגייסת לצבא לקורס תיכנות מחשבים בממר"ם. הקורס נמשך 8 חודשים ומי שמצליח לשרוד חותם קבע ל- 4 שנים. מאחר והלימודים היו נערכים עד שעות מאוחרות הדר שכרה חדר קרוב לשלישות ברמת גן בדירת רווקים שבכל פעם הדיירים בה מתחלפים.

קיץ אחד הופיע דייר חדש בשם רובין (נפתלי) תלי טל.

בין השנים נרקמת ידידות חזקה ולאחר מכן גם האהבה פורחת.

הם נישאו ב-15.6.1987.

במסגרת הצבא היא מתחילה ללמוד לתואר ראשון במדעי המחשב

וגיאוגרפיה באוניברסיטת בר-אילן, ונכנסת להריון. את התואר (בהצטיינות יתרה) היא מקבלת כאשר אחותי דנה כבר נוכחת בטקס.
תואר שני במנהל עסקים היא מסיימת שוב בהצטיינות יתרה באוניברסיטת בן-גוריון.

 במהלך שירותה כקצינת מחשבים בצבא קבע עברה מספר יחידות כולן במשולש הקרוב של ר"ג, ת"א וצריפין.

את אחותי דנה ילדה בגיל 27, את אחותי הילה שנתיים לאחר מכן, ולקינוח אותי, הצעיר בחבורה בגיל 35. כל הריון ולידה והסיפור הבריאותי המלווה אותו, אחרי כל לידה נשארה איתנו בבית כשנה.

אמא טיפוס חברותי במיוחד, אוהבת הרבה חברים וחברות,  אבל במקום הראשון הכי הכי אוהבת אותנו הילדים, לשחק איתנו, לעזור לנו בשיעורים, לפטפט איתנו בערבים, לצחוק, ולצאת איתנו לטיולים, סרטים וסתם מסעדות וקניות.
אמא אוהבת לעשות ספורט, ובמיוחד לצעוד או לרוץ בחוף הים.

בסוף שנת 2007 אמא השתחררה  מהצבא, ויצאה לפנסיה.
מיד עם שחרורה החלה לעבוד כיועצת עצמאית בחברה למערכות מתח נמוך, וכיום עובדת בחברה של אנרגיה סולארית, במסגרת עבודתה טסה הרבה לחו"ל ונהנית מכך מאד. היום היא נמצאת יחסית הרבה בבית ואני מרוויח מזה ונהנה מאוד לבלות זמן עם אמא. 

אחותי הגדולה: דנה

 אחותי הגדולה דנה נולדה בליל סגריר 15.1.1992  בשעה 18:00 בבית החולים "תל השומר" ברמת גן.   נכדה ראשונה למשפחת הלר   ושנייה למשפחת רובין.

מכיוון שהייתה בת ראשונה להוריי כל תנועה או תזוזה הייתה בשבילם חוויה נפלאה. בגיל חצי שנה נכנסה למעון "אתי" קרוב לביתם ברמת גן.

כבר מגיל צעיר התחילה לאהוב חיות, וכיום וטרינרית רוצה היא להיות.

אחותי הייתה רזה באופן מדאיג ולהאכיל אותה זו הייתה משימה בלתי אפשרית להורי וכמובן לסבתות הדואגות.

דנה גדלה כנסיכה עד גיל שנתיים וחודשיים ואז נולדה הילה. כמה חודשים אחרי כן עברה המשפחה להתגורר בראש העין בשכונת נווה אפק הצבאית.

דנה היתה במעון נעמ"ת עם רבים מילדי השכונה.

בגלל אהבתה לחיות השתכנעו הוריי להביא כלבה הביתה, כלבתנו הראשונה נקראה שמחה.וכיום יש לנו כלבה נהדרת ששמה לונה, וכלב לבן ששמו מילקי.

דנה ממש שנאה גן ובית ספר ולכיתה א' הלכה בחששות ממש גדולות ואז ראתה כי הכל עובר בשלום, הכירה חברים וחברות אהבה את המורה ובעיקר את ההפסקות והחופשות.

 לפני לידתי באוגוסט 2000 בסוף החופש הגדול ולאחריה אמא הייתה בבית חולים כשבועיים, ואז אחיותי שהיו לבד בבית הפכו לחברות טובות וקשר זה נשמר ביניהן עד היום.

בילדותה רקדה ג'אז ומאוד אהבה לשחק במחשב כל היום מול הSIMS או בטלוויזיה אהבה לצפות בטלנובלות וכך למדה ספרדית.

דנה למדה בבית ספר נופים, בחטיבת הביניים היובל, וסיימה תיכון בגין בשנת 2010.
בצה"ל שירתה כפקידה פלוגתית בבה"ד 1, ואהבנו לנסוע לבקר אותה בבסיס, ולשלב זאת בטיול באזור המדבר.
לאחר שחרורה עבדה בעבודה מועדפת, וחסכה כסף לטיול בדרום אמריקה, שם היא מבלה בימים אלה, ומתגעגעת מאוד אלינו ולחברה עומרי, שמחכה לה בארץ.

הילה - אחותי הבינונית

הילה נולדה ב- 7.3.1994 עם בוא האביב בהפוכה (כלומר לידת עכוז)
בבית החולים תל השומר. תינוקת עגלגלה וחמודה 3 ק"ג משקלה.
בהיותה בת חודש קיבלה חום גבוה והובהלה לבית חולים. אמא מניקה אליה צמודה וסבתא רוחל'ה בכוננות שמירה על כיסא בית החולים מבלה שלושה ימים רצוף בישיבה.

בהיותה בת 3 חודשים עברה המשפחה מרמת גן לראש-העין.

עד מהרה מתגלה הילדה היפה כגנדרנית לא קטנה רק שמלות רוצה ללבוש ומתעקשת איתן גם ללכת לישון. נעמדת לפני הארון ובוחרת את
זו! אז זה ברור שום דבר לא יעזור.

בקלות רבה התרגלה למעון חברים חברות לה המון. אוסף בובות הברבי שלה לא בייש אף חנות.

בהמשך בבי"ס נופים מצטיינת בלימודים, ואותה כל המורים אוהבים, וכמובן גם הבנים.

הילה מאוד יצירתית (טיפה חולמנית), אוהבת אומנות, ציור, יצירה, נגינה
וריקוד, וכמובן עוסקת בכל אלה ביסודיות, דייקנות ובסבלנות.

כיוון שהצטיינה בריקוד, הצטלמה והופיעה כבר ב- 4 קלטות שירי ילדים
(שירי חיות, שירים טעימים, שירי קיץ חורף ומטיילים בארץ ישראל).

הילה למדה בחטיבת הביניים גוונים, ובהמשך בתיכון בגין במגמת טכ"ם,
לאחר הלימודים התנדבה לשנת שירות בקיבוץ כישורית שבגליל, שם מתגוררים אנשים בעלי צרכים מיוחדים. חברי הקומונה של הילה היו ברובם קיבוצניקים, הם סייעו לחברים בקיבוץ ועבדו בענפי המשק השונים.
הילה עבדה בכלביה ובאורווה, העבירה חוגי ריקוד ואומנות, ואף חנכה חברים באופן אישי. עד היום היא בקשר עם חברי הקיבוץ, וכמובן עם חבריה לקומונה.
הילה התגייסה לצה"ל ומשרתת כיום כחיילת ב 8200 חיל המודיעין.